הקרנטיק

זהב בקרנטיק
ב-13 בספטמבר בשנת 1869, בשעה אחת לפנות בוקר, קצת יותר מ־24 שעות לאחר שעזבה את תעלת סואץ בדרכה לבומבי וכלכלתה שבהודו, פגעה ה׳קרנטיק׳ בשונית ועלתה על שרטון.

רב החובל, פי.בי ג'ונס, עדיין לא ידע, שספינת הקיטור הבריטית מהצי המלכות עתידה כעבור כמה שעות לסיים את חייה, שבע שנים בלבד לאחר השקתה. הוא גם לא שיער בנפשו ש"התקלה הזמנית" תסתיים במותם של רבים מהנוסעים ואנשי הצוות.

מזג האוויר היה נעים ונוח באותו לילה וגם נפטון היה רגוע. לא איתני הטבע, גרמו לאסון הימי. זה היה "הגורם האנושי", טעות בניווט. באותה שעה היו על ה׳קרנטיק׳ יותר מ־230 נוסעים ואנשי צוות. מדובר היה בספינה גדולה, באורך של 90 מטר ובמשקל של 1,776 טונות.

אולי בגלל הגודל והעוצמה של הספינה הנאה, או סתם בגלל עודף ביטחון עצמי, קברניטי הספינה היו משוכנעים כי לא נשקפת סכנה לחייהם ואין סיבה למהר ואפשר לחכות בשלווה לפינוי. הנוסעים ואנשי הצוות השלווים אף אכלו את ארוחותיהם כרגיל וקינחו עם תה אנגלי מסורתי. השלווה הזאת, ממש כמו בדרמה משובחת, לא הייתה אלא הקדמה לטרגדיה קשה.

למחרת בבוקר, עשר דקות לפני השעה 11, אירע האסון: לפתע, ללא כל סימן מוקדם, התבקעה הספינה לשני חלקים והחלה לשקוע. 27 בני אדם טבעו למוות. הניצולים הצליחו להגיע בספינות הצלה לאי שדואן, וחולצו מאוחר יותר על ידי ספינה אחרת.
ה׳קרנטיק׳ נותרה תקועה בשונית האלמוגים, כאשר רק התורן הקדמי שלה בולט מעל המים. מתחת לפני המים היה חדר הדואר של הספינה ובו כמות גדולה של מטילי זהב בשווי של 40 אלף ליש"ט. הון עתק במושגי אותה תקופה.

 איור: שלמה כהן

לוידס, החברה שביטחה את הספינה ותכולתה, שיגרה משלחת צוללים מיוחדת כדי לנסות להציל את הזהב. זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשו במשאבה, שבאמצעותה הזרימו אוויר היישר לתוך קסדת הצולל כדי לאפשר לו לשהות זמן ממושך יותר מתחת למים.

שישה שבועות לאחר הטביעה גילה אחד הצוללים חלק מהמטען היקר. בסך הכל הועלו ליבשה מטילי זהב בשווי של 32 אלף ליש"ט. שאר הזהב מעולם לא נמצא.

הצוללים של חברת הביטוח לוידס עזבו את המקום והשאירו אותה וחלק גדול ממטענה לבדואים שבמשך כמה חודשים צללו אליה אינספור פעמים (בצלילה חופשית) כדי לדלות ממנה מטען יקר.

במארס 1870, חמישה חודשים לאחר שטבעה, אירעה סערה והספינה החליקה ממדרון האלמוגים לקרקעית ונחתה במקום מנוחתה הנוכחי. היא נחה על צידה, כאשר חלקה התחתון בעומק של 24 מטר וחלקה העליון בעומק של 16 מטר. שני התרנים המרכזיים של הספינה כבר לא מחוברים לסיפון, אך הם נחים לצידה.

ה׳קרנטיק׳ הייתה פעם ספינת עץ יפהפיה. תפארתה עדיין ניכרת היטב והשדרית שלה השתמרה היטב. גם הירכתיים והחרטום נותרו שלמים, אולם החלק המרכזי של הספינה הרוס לחלוטין. המדחף נותר בשלמותו באזור הירכתיים והוא מכוסה באלמוגים.

במרכז הספינה, בעומק של 24 מטר, תוכלו לראות את שרידיו של דוד הקיטור וכן את חדר המנועים או ליתר דיוק - מה שנותר ממנו. לספינה עצמה אין טעם להיכנס. הסיכוי שתמצאו משהו ממטילי הזהב שאבדו כאן קלוש ביותר. מאז המאה ה־19 לא מצאו כאן אפילו פני שחוק אחד.

איך מגיעים?
ספינות אינן יכולות לעגון במקום, אלא אם הן רוצות להתגרות בנפטון. תנו לאל הים לזעוף ולקצוף, וספינה לא זהירה עלולה להתנפץ על סלעי השונית ולהצטרף לספינות אחרות שצללו בלי שוב בשאאב אבו נוח'אס. לכן אתם תקפצו למים מסירת גומי וזאת רק אם מזג האוויר ירשה לכם לעשות כן. אם אתם מאמינים שלא צריך להתגרות בגורל, אל תשרקו על הסיפון, נפטון רואה בכך התגרות מכוונת.