מידע כללי

ימיה של שארם הגיעו לידיעת העולם לראשונה, ב-1891, לאחר שנערך בה ניסיון התיישבות יהודים בשארם אל-שייח' ובשארם אל-מויה (הוא מפרץ נעמה מערבית לעיר שארם שבו הייתה באר המים היחידה שיכולה באותם ימים לספק מים למתיישבים). 
ראש קבוצת התימהוניים באותם ימים היה פול פרידמן, אך הניסיון החלוצי הזה לא האריך ימים בגלל סכסוכים, ובשנות ה-50 הקים בו הצבא המצרי בסיס ימי. מאז, זכורים לנו בעיקר דבריו של שר הביטחון לשעבר בממשלת לוי אשכול וגולדה מאיר זכרם לברכה, משה דיין ז"ל שאמר פחות או יותר כך: "טוב שארם ללא שלום מאשר להיות בלי שארם עם שלום"

ובכך, בלשון המעטה,  בדבריו אלו לאו דווקא קירב את השלום הנכסף עם המצרים. אולם, לזכותו ייאמר כי ביוזמתו ובעזרתו הפעילה בעת שכיהן כשר החוץ בממשלת מנחם בגין המנוח, דווקא אז הושג הסכם השלום עם המצרים.

שארם א-שייח', בקיצור שארם (או אופירה בלשון הישראלים עד הסכמי השלום), הוא כיום אחד האזורים המפורסמים בחצי האי סיני, והתפרסמה במפרץ נעמה, ראס אום-סיד ואתרי צלילה רבים אחרים, המהווים מוקד משיכה לתיירות מכל העולם, וניתן להוסיף לה את קרבתה לשוניות הכרישים הנכללים בפארק הלאומי ראס מוחמד. 

שארם היא נציגת העיירות המתפתחות בקצב המהיר ביותר במצרים, בקצה המזרחי ל מפרץ שארם א-שייח'. העיר החלה את ימיה כאופירה הישראלית עוד ב-1972, לאחר שנבנתה לא הרחק משוניות מאובנות והן כמה מדרגות המעידות על התקופות שבהן היה מפלס המים גבוה יותר.

באזור התפתחה במהירות מסחררת בניית בתי-מלון, בתי-ספר לצלילה, סיורי שיט מגוונים בספינות מכל הגדלים, המשיטות תיירים, שייטים וצוללים לרוב מאתרי הצלילה באזור שמתחיל ממצרי תירן ושוניות ראס נצרני ומוקדי המנגרובים מצפון לו, ועד לראס מוחמד בדרום מערב חצי האי. חשיבותו של האזור כה גבוהה, שהוא מהווה לא פעם מוקד לשיחות שלום בין ישראל למצרים ולרשות הפלשתינית.

נעמה, בשמה הערבי הקודם – מרסא אל-עט – כ-8 ק,מ מצפון לשארם א-שייח זכורה לנו כמפרץ בתול ונקי שבו החלה תנופת בתי הספר לצלילה בסיני.
 מאז השבת האזור למצרים וביטול בית הספר שדה נעמה על המצוק הקרוב למפרץ, זכה מפרץ נעמה לתנופת פיתוח, אולי הגדולה ביותר בסיני, ונבנתה בה טיילת מוארת שראשיתה עוד בתקופה הישראלית