סרביט אל-חאד'ם

אזור סרביט אל-חאד'ם התפרסם בעיקר בקיומו של מקדש מצרי עתיק שבתחומו ,שהתגלה לראשונה במאה ה-18. הוא נבנה כדי לפאר ולשבח את אלת הטורקיז המצרית "חתקווה", שהפולחן המצרי אליה מעיד על עיסוקי המצרים וחשיבות האזור למצרים בכל התקופות. הוא נוסד בעת קיום הממלכה, כ-2000 שנה לפנה"ס, ונמצאו בו תבניות מיוחדות להתכת כלי-מתכת, כמו גם כ-30 כתובות עבריות שרובן נמצאות בקהיר.

 

עד שלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 היה ידוע על שתי כתובות לפחות, שהושארו מסיבה זו או אחרת בשטח. לא ברור עד תום למתי יש לתארך את הכתובות האלו, וחושבים כי הן נכתבו ב-1500 או 1700 לפנה"ס.

 

לאחר שלוש שנות חפירה מאומצת באתר ולאחר שאחד המכרות באזור התמוטט, הצליחה משלחתו של ד"ר יצחק בית-אריה לתארך את המועד האפשרי לכתיבת הכתובות, ואלו תוארכו לתרבות הישראלית הקדומה. הכתב העברי הקדום ביותר (בין 1700 ל-1500 לפנה"ס) שנמצא, חרוט על קירות בתוך מכרות הטורקיז, יחד עמו נמצאו גם על גבי לוחות מפוזרים. 

 

הבעיה העיקרית של החופרים הייתה פסולת חפירה רבה. היה צורך לנקות את השטח באופן יסודי. צורת הטורקיז במקום הייתה מעין "תלכידי-בוטנים". האולם המרכזי של המכרה שנחפר היה בגודל כ-10 מטרים על כ-5 מטרים ונמצאו בו תבניות מתכת כמו אזמלים וגרזנים, שהיו צריכים לשמש לחידוש הציוד שנפגם, כבר במקום, בעת הכרייה, ולעשות זאת מהר ככל האפשר. הרמטכ"ל ושר הביטחון והחוץ לשעבר בממשלות ישראל אחדות, משה דיין, התפרסם בכך שלא היסס לחפור בסרביט אל-חאד'ם וחמד אחדים מאוצרותיה הארכיאולוגיים לעצמו.

 

גם המחקר הזואולוגי אינו קופא על השמרים באזור סרביט אל-חאד'ם, ובעיקר מתעדים בו צפרים את העיט השחור הנדיר במקומותינו, אך ידוע ביבשת אפריקה. במשך שנים ארוכות חיפשוהו צפרים ישראליים לאחר שהוזכר על-ידי הכומר האנגלי הנרי בייקר טריסטרם במצוקי הארבל בואכה טבריה, ושנים רבות אחר-כך הוא נצפה מפעם לפעם במדבר-יהודה. 

 

העיט השחור אופייני לרוב בכל בית-גידול אפריקאי, בו יש שפני-סלע, והוא הדורס היחידי שכנפיו מרובעות. ניתן לראותו לא פעם במזרח-אפריקה, דרומה ואף צפונה. לטענת הצפר הדורם שיריחי, זוג אחד לפחות קינן בסיני והגיע גם עד להרי אילת. שיריחי כתב כי הוא קינן אי-שם באזור ואדי טאבה ובין אילת לראס-א-נאקב. עיט שחור כזה נצפה לא פחות מ-98 פעמים שונות בין השנים 1969 ל-1990, לעתים כבודד, אך בשנים מסוימות כזוג ואף נצפה עם פרט צעיר, קרוב לודאי פרחון שהצליח לגדל. מאחר ולא נמצא מעולם מקנן באזור אילת, לא ברור גם ממה ניזון ובמה האכיל את הפרחון שלו אף שרוב התצפיות היו בין החודשים ספטמבר עד אפריל, שאז מתגלים יותר שפני-סלע באזור.

 

בכל מקרה, אם אכן קינן לפי דברי שיריחי באזור שמדרום לאילת, אין על כך עדויות ברורות. סביר היה להניח כי יום אחד נגלה את העיט השחור דווקא בישראל לאור תפוצתם ומספרם הרב של שפני הסלע בשטחנו, ולא היא! מעניין לראות אם הוא מצוי עדיין גם בסיני הן משום ששמענו בסיני לא פעם קולות שפנים באזור סרביט-אל-חאד'ם, והן משום קרבתו של חצי האי לאפריקה.