ג'בל אום-שומר

ג'בל אום-שומר (2,586 מ'), הוא ההר השלישי בגובהו בסיני. 2,570 מטר היא גובהה של הפסגה המועדפת להעפלה רגלית. בצדו בולטת נוכחותו של ג'בל רמחן ולא הרחק מהם ג'בל אל-בנאת שמזרחית לאום-שומר (2439 מ').

הרים אלה נמנים על הגוש החשוב השני של ההרים הגבוהים ומיקומם מדרום להר הגבוה. ג'בל אום-שומר הוא אחד מהנידחים במסלולי דרום-סיני. מסביבו התגלו שפע של שרידי מבנים מהתקופה הביזנטית. למשל, בדיר-אנטוש, שלמרגלותיו התגלתה גת-ענבים המעידה כי גידלו באזור ענבים כמקור פרנסה. לפי ההשערה שימשו למגורים לנזירים בעבר. בדיר-אום-רוחן שהתגלה בג'בל אום-רוחן בקרבת האום-שומר התגלה שריד ביזנטי נוסף. 

ההגעה לג'בל זה מתבצעת  בשתי דרכים: האחת מבקעת-א-רבה באזור סנטה, בנסיעת רכב-שטח, אנו חוצים את יובלי ואדי נצ'ב, ונכנסים לואדי רחבה. דרך אלטרנטיבית היא להגיע מכיוון דה'ב באמצעות ואדי כיד. ואדי רחבה, כשמו כן הוא, מעין בקעה רחבה שמכוסה בצמחים כמו סילון-קוצני, לענת-יהודה, לענת המדבר ועוד. במעלה הואדי נבחין בבוסתן בשם זוואתינה (זייתונה על המפה). לאחר פנייה ביבול של ואדי רמחן, עולים על שלוחה לכיוונו של ג'בל אבו-שגרה, בצדו המזרחי, נוף של גרניט-אפור ורכסי "כרבולות". ממערב נבחין ביובל של ואדי זרגיה (זריקנה במפה), ומעליו אוכף נוסף, שמצדו יורד לדיחר-אנטוש, מנזר ביזנטי מהמאה ה-6-7, ומצד שני לואדי רמחן שהבוסתן הראשון בו הוא דיר-רמחן (או דיר אל-רמחאן). במרכז האוכף גל אבנים גדול, עדות נוספת למלכודת נמרים.

העלייה לג'בל, אורכת כ-3 שעות, ונעשית לאורך ערוץ צר של דייק שלילי ובתוכו צמחייה מגוונת של צמחים בעלי עלווה ירוקה או יבשים לחלוטין, ביניהם אשחר דו-זרעי, חבושית, בן-חרצי גזור, שלהבית זהובה, קדד קיפודי, אלקנה מזרחית, סילון-קוצני, ועוד. לג'בל אום-שומר שתי פסגות, המעלה הנוסף אליו מתאפיין בקיומם של בולדרים גדולים. מפסגתו נבחין ב-אל-קע, מפרץ סואץ ודקלי א-טור כמו גם מפרץ אילת. מצפון לנו ג'בל קתרינה, גבל עבאס בשא, מדסוס וטרבוש (ראו להלן), אך גבל באב מוסתר. באזור האום-שומר מתגוררים הבדואים הנמנים עם בני אוולד-סעיד, שהשטח עבורם בלתי-אפשרי למעבר גמלים. אם מספר החמורים מצומצם, הרי שלאזור ההר הגבוה באזור סנטה-קתרינה אין ברירה אלא לצעוד רגלית עם הציוד על הגב. 

בירידה מהאום-שומר יורדים לואדי רמחן ודיר רחמן כשממזרח שני נקבים צרים, המשתייכים לואדי מווג'ד שנפגוש להלן. דיר רחמן הוא בוסתן גדול שאורכו מגיע לכמה מאות מטרים ויש בו דקלים ועצי שקד גדולים כמו גם באר מים וצינורות טפטוף המיועדים להשקיה של חלקות פרג האופיום. את פרג האופיום, אימצו הבדואים לגידול גם בחצי האי סיני. הפרג הוא במקורו צמח חד-שנתי ממשפחת הפרגיים (Papaveraceae), שגבעוליו זקופים ומתנשאים לגובה של בין 0.6 ל-1.2 מטר. קיים שוני ניכר בין העלים התחתונים והעליונים. הפרחים גדולים, והם בעלי 4 עלי-כורת עגולים או מרובי עלי-כותרת, שצבעם לבן, אדום או ארגמני. הצמח שימש בעבר גם לצמח נוי. הפרי הלקט, ובתוכו שפע של גרגרים קטנים ושחרחרים, המשמשים לייצור שמן הפרג, ולמעשי מאפה.

מואדי רמחן עולים ביובל הרמחן לנקב מלחה, שוב דייק שלילי שהעלייה בו קשה, כשעה וחצי, ולאחר ההגעה לאכף, יורדים בואדי מלחה (אימלחה) היורד לכיוונו של הל-קע (המישור). בואדי זה, שהוא אחד היפים סיני, יש בולדרי-ענק המקשים על ההליכה. בסיור באזור ניתן היה לראות בעבר עוד בשנות ה-70 פרס אחד או שניים, ואף גילינו גוויות של שניים-שלושה מהם, כמו גם חוגלות.