עקבה

מידע כללי

אל-עקבה (בערבית: العقبة) היא עיר בדרום-מערב ירדן והנמל היחיד של המדינה. היא שוכנת בסמוך לעיר אילת הנחשבת בעיני רבים לעיר התאומה שלה, ואף לא היססו בעבר לחשוב על נמל-תעופה משותף, על נמל מים משותף, ואפילו על העברת תעלת מים מלוחים לים המלח כדי להצילו מהתייבשות מואצת ודלדול הגעת המים אליו מנהר הירדן ונחלים אחרים מירדן וישראל, בעיקר שיטפונות עונתיים. 

העיר בדומה לאילת משמשת כמרכז תיירותי ולוגיסטי, בעיקר לצלילה, ליצוא פוספטים ואפילו ייצוא קונכיות. עקבה היא נקודת המוצא היחידה של ירדן לים-סוף ועיר הנמל שלה לסחר עם העולם. מצד אחד, היא שימשה כבסיס העברת ציוד לעיראק בשנות ה-80 של המאה ה-20, בעיקר בגלל מלחמת עיראק ואיראן שהתחוללה באותם ימים במשך כ-7 שנים באזור המפרץ הפרסי. במדת מה היא שימשה לעיראקים גם נקודת מעבר אפילו בפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991.

המרינה המקומית

לאחרונה נדמה כי היא משמשת היום גם הרבה לתיירות שמגיעה לסיני ומסיני, ולמרבה הצער חשודה לא פעם כנקודת מעבר לטרוריסטים איסלאמיים שהטילו את חיתתם באחרונה על מוקדי התיירות והנופש בחופי דרום-מזרח סיני. 

האזור שבה שוכנת עקבה נודע אף הוא בשם אילת בעברית, וככל הנראה, גם בשפתם של האדומים בימי קדם. לאמתו של דבר, העיר נוסדה בשנת 4,000 לפני הספירה לערך, שאז שימשה כבר כמרכז אדומי ולאחר מכן שימשה את הנבטים. בתקופת בית תלמי, כונה המקום "ברניס", ובפי הרומאיםL "איילה" ו"אאלאנה". לאחר מותו של מוחמד, נכבש האזור על ידי הערבים, ונשלט על-ידי בית אומאיה, הפטימים והממלוכים. לאחריהם היה האזור חלק מהאימפריה העותומאנית, והערבים בהנהגתו של לורנס איש ערב, כבשו אותה בשנת 1917 ומאז נעשתה חלק מממלכת חיג'אז. השטח הועבר לידי הפרוטקטורט הבריטי של עבר הירדן ב-1925.

ההיסטוריה שלה או ראשית הקשר הישראלי, מתחילים כנראה ב-1891 כאשר מהגר תמהוני בשם פאול פון פרידמן שקל לייסד באזור מדינה יהודית, ובין השאר כאשר אחדים מתומכיו נחתו בדבה בסעודיה. מגמתם היתה לכבוש, לא פחות, את ארץ מדיין (ערב הסעודית) ולהקים ולייסד בה את מדינת היהודים. הם גורשו משם בידי הטורקים שחשדו לקנוניה אנגלו-מצרית להצר את צעדיה ושליטתה של האימפריה העותומ'אנית. 

עוד ב-1892 הוקמו תחנות משמר בקרבת אילת, כדי להבטיח את שיירות הסחר באזור. בלחץ המצרים התירו הטורקים לתחנות משמר לקום בקרבת עקבה, ובכך בלוא יודעין קידמו את השפעתה של מצרים בואכה אילת ועקבה והגדלתה צפונה יותר בסיני. ראשית העימות החל בעיקר ב-1906, לאחר שמחטף בריטי, שכונה "תקרית עקבה", קבע את קו הגבול בין האימפריות הבריטית לעתו'מאנית בין רפיח לטאבה. המצרים כעסו על כך שהבריטים הם שקובעים את גבולותיה של מצרים עם טורקיה, בעוד שעקבה טרם נחשבה חשובה באמת לירדן שבעצמה טרם זכתה להכרה לאומית וממלכתית כמדינה ריבונית במסגרת הממלכה ההאשמית.

בשוק המקומי 

עקבה מאכלסת את בתי הנפוש והארמונות של המלכים שלה, חוסיין המנוח ולימים עבדללה השולט בה מאז נפטר אביו ששלט בה מאז היותו בן 18, כאשר אביו וסבו של המלך הנוכחי, אף הוא עבדללה, נרצח.

ירדן כולה היא ממלכה ריבונית שנחשבת יצירה של המאה ה-20, אך ההיסטוריה שלה עתיקה לפחות כמו הישראלית, ומדובר בציידים ואספנים שחיו בה מקדמת דנא. גם ירדן הושפעה ממיקומה כגשר בישתי בין שלוש יבשות, אפריקה, אסיה ואירופה, בדיוק או בדומה למיקומה של ישראל ממזרח לים התיכון, ולראייה דרכי העולם העתיק, דרב אל-חאדג', דרך הבשמים ואחרות שפיתח עם הנבטים שהתפרסם יותר מכל בירדן ולאו דווקא רק בישראל. לפי שעה הקשר בין איל תלעקבה רופף במדת מה, שלא בצדק, אך סביר הלניח כי ה מתחרות זו עם זו על פלח התיירות וקיצור נתיבי הנפט לאזור. עקבה כמו גם אילת היא אזור אסטרטגי, אזור אקולוגי ייחודי של צפון מפרץ אילת, וכיצד להתמודד עם קשיי הסביבה ושימורה, כמו גם בתופעת ההלבנה של האלמוגים.

המלצות מקוצרות לטיולים מעקבה

בעיקר המלצות ירדניות דוגמת פטרה וואדי רם, אך גם שיט לנואיבה וטיולי-צלילה, עליה לרגל לאזור ההר הגבוה בסיני וטיולים מדבריים יבשתיים בחצי האי סיני.

אפשר גם לבקר בהרי אילת ולהשתתף בסקרי נדידת העופות הדואים או ליטול חלק בטיבוע ותצפיות בעופות וציפורים בפארק הצפרות, ואף לבצע צפייה במספר הפלמינגויים הגדל והולך בבריכות המלח מצפון לאילת.

ביקור חובה בפטרה 

עקבה מהווה גם בסיס יציאה לטיולים וסיורים בנחליה הקניוניים של ירדן, בארמונות הנבטים המפורסמים בפטרה ובסיורים רכובים בואדיות מעניינים דוגמת ואדי רם
בעקבה מוצעים כמובן גם אתרי וטיולי צלילה על-ידי חברות תיירות המתמחות בכך. לדוגמה, לעקבה רצועת חוף שאורכה כ-20 ק"מ, כ-10 ק"מ יותר מאילת. לאורכה של רצועת חוף זו כמה אתרי צלילה מרתקים ויפים, לא שונים בהרבה מאיכותם של אתרי צלילה מקבילים באילת ובסיני. 

 

ארמונות הנבטים בפטרה וסיורים בואדי רם