טאבה נואיבה

שמורת נואיבה-טאבה היא שמורה יבשתית, המכסה את הרי וואדיות צפון-מזרח סיני - בעיקר באזור ג'בל ע'זלני, בשולי בקעת הירח בצפון, ומגיעה עד עין-חו'דרה בדרום. ניתן לבצע באזור סיורים, המשלבים נסיעה ברכב שטח או במשאית מתאימה בקניוני אבן החול שבאזור. טיול בשמורה מדברית זו מזכיר במעט את הטיולים שנהגנו לבצע בעבר, באזור  הרי אילת ובקעת הירח. מרבית המסלולים עוברים ביובלי ואדי ותיר (עד עין-פורטגה ועד עין-חוד'רה), בואדיות המנקזים שטח של כ-3,000 קמ"ר. במסלול ניתן לשלב סיורים ב"קניון ההפתעות ותמילת ההפתעות (שבה ניתן לגלות כתובות), בקניונים צבעוניים באבן חול דוגמת קניון הצבעים להמשיך לסיור באזור אבן הכתובות של ואדי חווארה.

באזור הרי דבשת והרי כיפה, וניתן לשלב בו תצפיות על תצורות אבן-חול מגוונת בצבעים בהירים, חומים וצבעוניים. אתרים אחרים, הבולטים באזור, הם בריכת השמש, הפיורד ואי האלמוגים. ניתן גם להיעזר במורי דרך ובדואים, המצוידים ברכב שטח, ולחדור לסיורים בני יום אחד או יותר בואדיות החודרים לחצי האי סיני, ביניהם ואדי ותיר ועין-פורטגה, עין-אום אחמד ואחרים.

לעתים נבחין במסלולים אלה בקטות, הנזקקות למים ויכולות לעוף לשם כך למקורות-מים מרחקים של עשרות ק"מ ואף בצבאים. המסלול יובשני בעיקרו, ואינו מרובה במקורות מים זמינים למעט במעיינות שבואדיות. באחדים מהואדיות יש צורך להצטייד בחבלים. 

טאבה היא מניפת סחף משולבת של ואדיות מצריים וואדיות ישראליים כמו ואדי גשרון, וגדלים בה דקלי-דום. דקל הדום הוא עץ טרופי, הנפוץ בזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי ובסוואנות הגובלות בו, כמו בסוואנה המדברית למחצה של שמורות סמבורו ושאבא בקניה. אחד המאפיינים של דקל זה, הוא התפצלות דיכוטומית סינכרונית בגזעו ובענפיו, המתפצלים שוב ושוב מגובה מסוים. דקלי דום הם דקלי-בר, שגם האדם יכול ליהנות מפירותיו, אך מי בעיקר נהנים ממנו בע"ח באפריקה, דוגמת קופי גונון, בבונים ופילים, הניזונים מקודקודי הצמיחה שלו. בנוסף לריכוז המרשים של עצים אלה בטאבה, קצה גבול תפוצתו הצפונית של דקל הדום הוא בעין-עברונה, מצפון לאילת.

באזור שמורה יבשתית זו בולט אגן ואדי ותיר, המבותר בקניונים וגיאיות, שמאפיינים את שולי רמת ה-תיה שממערב. מפעם לפעם פוקדים שיטפונות גדולים את הואדי, אך סלילת הכביש שעובר דרך עין-פורטגה, ביטל את חשיבותו של הואדי כמקור המים העיקרי באזור. 

עופות-ים אופייניים לאזור משוטטים ומקננים באזור, ביניהם אוכלוסייה ייחודית של שלחים, עוף-דורס הניזון מדגים בלבד, וכן מיני שחפים, שחפיות, יסעורים, חמסנים, סולה לבנת בטן, לבנית ים סוף ואנפית המנגרובים. במישור ההתייחסות של היממה והחי בים, קיימת גאות פעמיים ביום - בין המקום הגבוה ביותר שהמים מגיעים אליו ביום נתון - לבין השפל - גם כן פעמיים ביום - שהוא קו המים הנמוך ביותר בחוף.

באזור זה, של הגיאות והשפל, הקרוי אזור "הכרית", ניתן לראות את "החי החופי" (Littoral): תמונת בעלי החיים באזור זה מולבשת על ארבעה אזורי מישנה: האחד, בכיוונה של היבשת, הוא "אזור רצועת החול החשוף" שאליו מגיע רק רסס מי הים, והוא מחוץ לרצועת הכרית. השני, "החוף הגבוה" (Super Littoral), אזור "רסס מי הים" המשולב באזור הגאות והשפל, ובו מתרוצצים בעלי-חיים רבים, ושידוע גם כ"אזור ההצפה" ו-או הרצועה הסטרילית".

זו מצדה מחולקת ל"אזור השטיפה" ולאזור "המים הרדודים". ברצועה הסטרילית אין מקום לצמחים עילאיים למעט צומח המנגרובים. השלישי, ה"חוף האמצעי" (Mid Littoral) שבו מים רדודים שמצטיינים בגאות ושפל לסירוגין. באזור זה בולטים קווצי עור ובעלי-חיים ישיבים. הרביעי, "החוף הנמוך" (Infra Littoral) שמצוי בעומק המים ובו בעלי-חיים ישיבים, אלה ש"קודחים" וכן דגים, ולכן, כונה גם אזור "המים העמוקים". שרשרת המזון בחוף ובאזור הכרית נקבעת על-ידי טורפים כמו עופות ויונקים, ובים היא מווסתת בינה לבין עצמה. (ראו קישור לזואולוגיה ובוטניקה).