12 ספינות טילים הזמינה ישראל מצרפת, בשלהי שנות ה־60. שבע מהן הועברו כדין לישראל, אולם חמש האחרונות נותרו במספנות בשרבורג. צרפת הטילה אמברגו על ישראל וסירבה לאפשר את השלמת העסקה בין שתי המדינות.ב־20 בדצמבר יצאו מישראל לצרפת כ־80 מאנשי חיל הים. הם נחתו בפאריס לבושים בבגדים אזרחיים. בשקט ובצנעה, כדי שלא לעורר תשומת לב, הם יצאו בקבוצות קטנות לתחנת הרכבת, בדרך לשרבורג. בבואם לשם הם נבלעו בתוך ספינות הטילים. ב־24 בדצמבר, בשעה שתיים בלילה, כאשר צרפת כולה הייתה הלומת אלכוהול מחגיגות חג המולד, יצאו הספינות לדרכן לישראל. הצרפתים חשו בהיעדרותן, אחרי שעות רבות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. מבחינתם. הספינות כבר היו הרחק בדרך, מחוץ למים הטריטוריאליים של צרפת.
הסטיל צילום: ניקולה ברקה
ביום האחרון של שנות ה־60, ב־31 בדצמבר, הגיעו חמש הספינות לנמל חיפה, וכך הגיעה לסיומה דרמה שכיכבה במשך ימים בכל מהדורות החדשות בארץ ובחו"ל. פאריס הזועמת הורתה לאלוף מוקה לימון, ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בצרפת, לעזוב מיד את המדינה. ואילו חמש הספינות, שהגיעו לישראל כ"ספינות לקידוחי נפט" (סוג של חשאיות שהייתה אופיינית לנו באותן שנים), הועברו לחיל הים. ואלה שמותיהן: ׳געש׳, ׳חרב׳, ׳חנית׳, ׳חץ׳ ו׳סופה׳ - ידידתנו חביבת הצוללים.
׳אח"י סופה׳ שימשה את חיל הים יותר מ־20 שנה ובמהלכן לקחה חלק בכמה ממבצעים חשובים. היא זו שלקחה את אהוד ברק ואמנון ליפקין שחק למבצע אביב נעורים בביירות, שבמהלכו חוסלו כמה מבכירי אש"ף; היא הייתה מעורבת בהטבעת ספינות טילים סוריות בנמל לטקיה במלחמת יום כיפור; היא פגעה בספינות מצריות בפורט סעיד וסיימה את שירותה הקרבי בהנחתת כוחות של גולני וצנחנים בצידון, במלחמת לבנון הראשונה.
בשנת 1994 הובאה הסופה הזקנה למנוחתה האחרונה. היא נגררה לאתר ההטבעה. בתום מבצע מסובך, כאשר רוחות צפוניות השמיעו קינות יבבניות, היא ירדה אל מתחת לפני המים, עם תפילה קטנה בלב: מי יתן ותשמש שונית מלאכותית, צבעונית ותוססת, לתפארת הדגים, האלמוגים והצוללים.