זוהי נאת מדבר קטנה על חוף מפרץ אילת, כ-25 ק"מ מצפון לנואיבה, ובה בארות ומקורות מים מתוקים. כתוצאה מכך גדל בשטח צומח מגוון בקרקע חולית, ולראייה, דקלי תמר, דקלי דום, אלים, שיחי סמר וימלוח, עצי שיטים וחמדת השיח.
בארות המים משמשות להשקיית עדרי בדואים באזור, והוקמו בו אתרי נופש אחדים. מן הנווה יש תצפית יפה על מצוקים מגוונים בסיני, כגון, סלעי היסוד הכהים, סלעי המשקע הימיים, כגון חוואר, גיר, שצבעם צהוב-חום, ונוצרו לאחר ההצפות הימיות המאוחרות. ולבסוף, יצירת אבני החול הבהירות והאדמדמות, והנטויות בתלילות שמקורם בשברים שהעתקים שיצרו את המפרץ.
מספרים כי בשל נוחות העגינה בביר-א-צויר וקרבתו לנקב קוציב, שדרכו העפילו מבריחים לואדי חיסי, רמת העגמה וואדיות רוחביים חשובים שהובילו ממזרח סיני למערבו ולמצרים, הגיעו הנה ועגנו במקום סירות וספינות שבהם הבריחו חשיש מירדן למצרים, כשהבלדרים היו כמובן הבדואים.